קצת עלי

אז נעים מאוד, אני שיר אמיתי.

את הדרך המקצועית שלי התחלתי בלימודי השיאצו, בגיל 21, ולאחר מכן התווספו עוד הרבה כלים, כמו: קונסטלציה, התמקדות, ווייס דיאלוג. כל הכלים יחד קיבלו קרקע משמעותית בלימודי הפסיכותרפיה הגופנית.

במקביל, תמיד עסקתי בגילוי וחקירה של קול ותנועה. נמשכתי בעיקר דווקא לחוויה הפנימית שבתוך זה - כשהגוף נע, או כשהחללים בו מפיקים קולות שונים. במפגש בין הישות השלמה והמרגישה שאני, לבין התחושה המורגשת בגוף, כשהוא זז או מאלתר ווקאלית - מה מתגלה בי? מה משתחרר, נפתח, אילו דמויות פנימיות מגיעות?

ומשם, במפגש בין אלו לבין האנשים מסביבי. אילו צורות של תקשורת, של חיבור ושל ביטוי, אפשר לגלות כך? מה מתגלה לי על האחר.ת, מתוך הניואנסים בקול ובתנועה שלו.ה?

עם הזמן, שמתי לב לקו המשותף לכל אלו -
הבקשה לחיות כזרימה חופשית יותר, של תנועה אורגנית בעולם.
לסמוך על הפלואו הזה שמתוכי, על החשק והחיות, על היצירה שנובעת דרכי.
לסמוך על משהו בי שיודע -
בצורה רגועה יותר, עמוקה ואיתנה יותר,
גם כשפחדים וכוחות חזקים אחרים, עומדים מהצדדים ומנסים למשוך אותי משם.

איך זה נכנס למפגשים שלנו?

לא משנה עם איזה כלי או שיטה נעבוד - אנחנו עוסקים בפילוס הדרך הזו -
חיבור לתנועה מתוך מה שמרגיש באמת חי. מתוך זיהוי בהיר - איפה המהות שבי, מתחת לכל הקליפות המתעתעות, ומה היא באמת מבקשת עכשיו. לכאן או לכאן, כן או לא. מה משפיע על הבחירה עכשיו.
מה יאפשר לנו, להתמסר יותר לנהר הזה של החיים. לסמוך על החוכמה שלהם, יותר מאשר על תבניות ישנות בתוכנו, או על התניות מהסביבה.

ולמה, כל זה?

מתוך החויה שלי, ככה הדברים הולכים לכיוון נכון. יותר ממה שידענו וניסינו לתכנן.
ככה יש הלימה פנימית בין החלקים שלנו. תחושה שאני לא רבה עם עצמי, אלא כל כולי צוות או משפחה, של חלקים שעובדים יחד.

כי הנסיון לגרום לדברים לקרות מתוך שליטה נטו, לא באמת עובד. ויוצר המון תסכול וכאב.
כי מצב התודעה של כל הזמן לנסות לנסות לשנות ולתקן, אותי ואת האחרים, הוא נורא קשה, ונורא לא נעים בו.
עם כל הרצון הטוב, האמיתי, זה לא מרגיש כמו אהבה. זו מלחמה בפנים, פספוס של הערך הקיומי הפשוט שלי, כמו שאני עכשיו.
אנחנו מגלים אהבה אחרת - שהיא לא רחמים או הצלה, והיא לא להישאר קרבן, והיא לא האדרה מפצה של האגו (למרות שאת כל אלה מותר לפעמים, כשצריך..), זה משהו אחר.
זה לסמוך על מקור מאוד חכם בי, שהוא לא צץ בתוכי סתם. שמוביל אותי למקום טוב.
זו קרקע של אהבה, שממנה אפשר באמת לצמוח.
לצמוח לא כי חייבים, אלא כי רוצים. כי נעים לאן שנעים.

עם אלו כלים נעבוד בתהליך?

אפשר לשלב בין כל הכלים - להגיע גם מהשער של הגוף, גם מהעמקה תודעתית בשיחה וקונסטלציה, גם מגילוי הקול, גם בכתיבה ויצירה.
ומי שמתחבר.ת יותר לאחד מהשערים האלה - מעולה. מתחילים מאיפה שנגיש לנו, שהחשק או הצורך הולכים אליו. העיקר שמגיעים - אלינו.

אם משהו כאן דיבר אליך, אני אשמח לעשות את הדרך הזו איתך.
לגלות את הדרך הייחודית והמסקרנת שהנשמה שלך בחרה בה כאן, ביחד.
מוזמנים לקבוע איתי שיחה, דרך הכפתור של הווצאפ, ולהרגיש אם מתחבר לנו.
אני כאן לכל הרהור או שאלה.