להניח את הלב בידיים עוטפות

להניח את הלב
בידיים עוטפות -

בתשומת לב, לא בבת אחת.
כמו להניח את משקל הגוף
בריקוד,
כמו בקונטקט.

בתשומת לב.
כשמישהו נושא משקל - זה כיף ונעים מאוד - זה לא כי הוא עושה טובה, או סוחב.
זה עונג של תנועה, יכולת, משחק, תחושה. גם חיבור.

מוצאים את המרכז היציב שלי, קודם כל
ואת נקודת המגע לאחר, שיש בה הסכמה, הבנה, אנחנו נוגעים עכשיו.
מוצאים את הקצת משקל שמתאפשר.
עד שמורגש כזה רגע,
שבו אפשר לדעת, מי מוכן לקחת אליו עוד משקל
או את כל המשקל.
כשנוח לו, כשהוא נטוע טוב באדמה,
ומקשיב בגמישות לשני.
כשמי שנישא
יכול בכל רגע
ליפול בקלות ובבטחה, לשמור על עצמו.

אם פשוט אנחת על מישהו, שלא מוכן לזה, לא ציפה לזה, וזה אולי מעבר למיומנות הנוכחית שלו,
שנינו נתרסק,
אולי נעקם משהו,
אולי סתם תהיה שבירה קלה של הזרם הנעים, שתהיה חיננית פחות.

אז כזה.
לחפש מתי נעים
ונינוח
ומאפשר
ורוצה
ונהנה, לשני, לקבל את האפשרות
לתת לי החזקה
להיות לי אדמה.
ובתוך זה, גם בפנים, איך המשחק של המשקל ביננו
מרגיש עכשיו.
אולי אפשר להחליף תפקידים
לשחק בין האחוזים של המשקל.

ואולי מתישהו
כשמישהו פצוע
מישהו אחר יכול לעשות לו שק קמח
עד המרפאה.
גם כשזה קשה.

ובשאר הזמן
אם אפשר לרקוד
אז למה לא
לרקוד