טיפול זה לא קסם
אחרי כמה שנים כמטפלת פסיכותרפיה, ועוד כמה שנים כמטופלת, ועוד כמה קורסי טיפול קצרים יותר לפני כן, והרבה מאוד שיחות עם אנשים על התחום הזה..
אני יכולה לסכם ולומר, שטיפול זה באמת לא קסם. הוא הרבה פעמים לא יהיה ה-דבר שיציל את חיינו מהכל. הוא לרוב יהיה חלק ממכלול שלם ורחב, של דברים שנעשה כדי לעשות לעצמנו טוב.
וככל שנבחר לנו בחירות טובות כאלה, משאבים והרגלים טובים, אנשים שטובים לנו סביבנו, תזונה ושינה וספורט וכיף לסוגיו, והליכה באומץ עם רצון הלב, כנראה שדברים ישתנו לטובה.
וטיפול הוא עוד תמיכה לכל זה, ולפעמים הוא יהיה המון, ועדיין - רק חלק.
ותהיה לפעמים התפתחות של ריפוי ואז נסיגה, או תחומים שינועו בקלות ותחומים אחרים שייקח להם עוד זמן.
ומשום שמה שנמצא לרוב (או תמיד) בלב כל הדברים, זו פגיעה התקשרותית-התפתחותית כלשהי,
כלומר התעצבות מגיל קטן של איך שאנחנו יודעים להיות בקשר, עם אנשים ועם עצמנו ועם החיים -
אז זה לא יקרה ברגע.
יש משהו בקשר הטיפולי שמחלחל לאט לאט. שעושה תנועה אחרת מאיך שהתרגלנו, ולאט לאט אנחנו יכולים להפנים לתוך החיים שלנו, שיש גם אפשרות טובה יותר להרגיש בתוך קשר ולפעול בתוך קשר.
וזה לוקח זמן - לבנות אמון, ללמוד לאתגר לפעמים את האמון הזה, ללמוד איך גם אם לרגע היה מפחיד או מסוכן ביננו, הכלי שלנו לא נשבר. כשיש לו בסיס טוב.
זה מורכב וזה גם פשוט, זה קשה וזה קל, זה מעמת וזה מרווח.
וזו אפשרות מאוד אמיצה לגדול.
אני חושבת שכדאי קצת פחות להסתכל על טיפול כעל מן מוצר כזה, שאמור לגאול אותי ולפתור הכל, אלא כעל שותפות עמוקה לדרך, שהמטופלת עצמה מנהיגה אותה ונוהגת בה.
ואלוהים (כפי שאנחנו מבינים אותו) מצטרף. ואנחנו עושים את זה ביחד.