אז למה בעצם להיות בטיפול לטווח ארוך,

אז למה בעצם להיות בטיפול לטווח ארוך, כשאפשר לעשות שלל תהליכים קצרים לסוגיהם?

פוסט שנכתב ב2022, במהלך ההתמחות בפסיכותרפיה.

באמת, למה? יצא לי להרהר בזה לא מעט, אי אפשר שלא בעצם, כשאני מתמחה במסלול של פסיכותרפיה. השאלות האלה חשובות.

האם תהליכים של ריצה למרחק עם המטפל שלך, הם שאריות ארכאיות של המסורת הפסיכואנליטית, של הסטוריית הקוסנפט הטיפולי, וכיום כבר התפתחנו משם ולא חייבים לבזבז כל כך הרבה זמן?

ובכל זאת, יש כמה אנשים שנשמע שמבינים משהו, שאומרים שכדאי, אז מה עושה את זה לכדאי?

אז טוב, כמו כל נושא בעולם, אז בנושא הזה בפרט - כל אחד בוחר במה שמרגיש לו נכון. באותה פיסת זמן בחייו, או בכלל.

החלטתי לחלוק כאן את הזווית שאני מחוברת אליה כרגע בעניין.

אז ככה - זה לקח לי הרבה מאוד זמן, לגלות את העניין ואת התועלת שבטיפול כזה.

בין היתר, כי לקח לי כמה זמן למצוא מטפל שמשהו איתו הקליק לי טוב,

אבל בלי קשר - במשך שנים הייתי הולכת אך ורק לסשן פה וסשן שם, לטעימות והתנסויות, לקורסים קצרים שמאפשרים גם הרבה עבודה עצמית ובזוגות, לחוויות ופסיכדלים ופסטיבלים.

כך שבלי ספק, התפתחתי ולמדתי וגדלתי.

אי אפשר לקחת את זה מעולם ההתנסויות - להתנסות זה אדיר. זה מפתח, זה כיף, זה להכיר את עצמי בהרבה צורות ועומקים, לשתף ולשמוע אחרים, זה מרתק. וזה בהחלט תמך בי בהרבה צורות.

גיליתי מה זה לנוע פיזית בהקשבה עמוקה מהגוף, מה זה לנשום ולגלות עולמות פנימיים בעוצמה, איך נביעה של יצירה קורית מעצמה, איך להראות אותי כלפי חוץ ואיך לשבת בשקט.. ועוד הרבה.

אני לא אתחיל פה עם ניים-דרופינג של שיטות, אבל עברתי הרבה, ויש בי הוקרת תודה גדולה לחלק גדול מהן.

לא הייתי מי שאני היום בלי זה.

ובכל זאת, יש תחומים בחיים שלי שנשארו המון זמן בלופ מתסכל וכואב.

לומדת ומתנסה ומגניב לי ומעמיקה ובוכה ומתרחבת, אבל משהו בלופ לא כל כך עוזב. משהו בסבל נשאר. משנה צורה, מקבל תקווה שוב ושוב שהנה משהו משתנה, והנה הטריק הזה עכשיו יעבוד, ואני אעשה את השיטה הזו או אעקוב אחר ההוא שהצליח. וזה נדמה שיש הרבה תנועה, אבל יש דברים שנשארים במקום. דברים עמוקים שבכלל לא הצלחתי לראות שנמצאים שם, מתחת להכל.

ואני חושבת שזה יכול לקרות לא רק לי, אלא להרבה אנשים ובהרבה תחומים -

לעבור סשן מדהים אחד או כמה ב-יו ניים איט,

ושתקרה תנועה, ותיפול תובנה, ושאפילו נושא משמעותי ממש ישתנה.

ולפעמים זה יכול להיות אולי מספיק ומספק.

אבל. הרבה פעמים זה לא.

משהו התחיל להשתנות כשהתחלתי להתמיד בטיפול, ולאחר מכן גם ב3 וחצי שנות לימודים, ובזוגיות של שנתיים וחצי, שכולן היוו (ועודן) מסגרות יציבות ועקביות של התפתחות.

בתכלס - התחלתי לראות עד כמה כל הנושאים בחיים שלנו קשורים ליחסים.

ליחסים שלמדנו ליצור עם העולם, עם ההורים, עם עצמנו ועם אספקטים בקיום (כסף, עבודה, אוכל, גוף, יצירה.. הכל).

והם משתנים בצורה יסודית יותר כשאנחנו בתוך קשר.

עם מישהו שחווה אותנו לאורך זמן, ומגיב בצורה מיטיבה אל דפוס ההתארגנות שלמדנו להיות.

כלומר - הדפוס שלי פוגש כהרגלו את העולם, את הזולת, ובמקום שיחזור אליי הפינג-פונג הרגיל יחסית, מישהו שם מחזיר לי אותם אחרת. אנחנו עוצרים ורואים. ושואלים. ובוחרים.

זה מאפשר לאותם דפוסים לאט לאט להיות קצת פחות. פחות מגננות, פחות הצגות ומסכות, פחות פחד ממה שלא שמנו לב בכלל שאסור לנו או שחייבים להיות, אבל שכל החיים שלנו מסובבים סביב זה.

בלי זה, הסבל הבסיסי יותר שנמצא מתחת לכל השינויים הנראים לעין, עשוי להמשיך עדיין לפעול. אולי נחשוב שסיימנו איתו, והוא ישוב ויצוץ בצורות אחרות.

כשמישהו רואה אותי משבוע לשבוע, ובמשך זמן, יש סיכוי טוב יותר שהוא יוכל לקלוט עליי, דברים שהצלחתי להסתיר מעצמי ומהעולם בהצלחה רבה.

ויש סיכוי טוב יותר שתהיה לי את הבשלות באמת להצליח לראות את זה גם, בלי להדוף ולהתגונן. כשכבר יש אמון, ואפשר למצוא את האפשרות לזה.

ולראות את זה לא רק להבזק של רגע או תקופה, בנושא מסויים או אירוע מסויים, אלא שוב ושוב. כמה שצריך.

מעבר לזה - הרעיון בטיפול ארוך טווח הוא ללוות אותנו בחיים עצמם. הנושאים משתנים, החיים לא מפסיקים להביא איתם אתגרים או אפשרויות חדשות לצמיחה.

המטרה כאן היא לא לסגור איזו פינה ולהמשיך ללכת, אלא להיות ליווי שנמצא איתך בכל מה שקורה. נכון שאפשר לבד, אבל לא חייבים.

יש תקופות שמן הסתם פחות ירגיש צורך, ותקופות שיותר.

יש אנשים שנמצאים בטיפול לסירוגין, בתקופות שונות, ויש כאלה שעבורם זה מאסט לשנים ארוכות, בלי צורך לסיים שום דבר - אלא כהשקעה שתומכת בכל מה שהם יוצרים.

בכל מקרה, בשבילי, זה ההבדל. הקרקע הזאת, שמכילה את כל מה שקורה לי ואיתי, ומאפשרת שינויים עקביים, שנשארים איתי לאורך זמן.

ועוד דבר אחרון וחשוב - אין פה השוואה מבחינתי. אלא גם וגם. יש סוגי ריפוי שממש שווה לעבור, ניקויים, טבילות בקרח, תא לחץ, ריברסינג, ספורט ויוגה ולהגשים ולהתחתן ולהתגרש ולהופיע ולכתוב ולעשות. כל אלה יכולים לקבל את הקרקע הזו, שמקשרת את הכל לסיפור בהיר אחד.